כרטיסים להופעות ב-Royal Albert Hall: מה יש ואיך קונים

רויאל אלברט הול (Royal Albert Hall) הוא אולם עגול בן יותר מ-5,000 מקומות בקצה הדרומי של הייד פארק, ונפתח ב-1871. העובדה הזאת קובעת הכול: אין כמעט מקום רחוק במיוחד מהבמה כמו בארנה ענקית, אבל כל מפלס נותן ערב אחר לגמרי, ובמפלס העליון גם עומדים.

השאלה האמיתית היא לא רק איך קונים, אלא איפה. בדקנו את המלאי בשישה ערבי הופעה באולם, ומסדר המחירים שעלה יוצאות החלטות ברורות לגבי כל אזור.

איך קונים כרטיס להופעה ברויאל אלברט הול?

קונים קודם כול מהאולם עצמו, דרך האתר שלו או בקופה בדלת 12. הקופה יושבת בכניסה שחודשה ב-2013 ונושאת את שמם של צבי ועפרה מיתר, הזוג הישראלי, פרט קטן ומשמח למי שמגיע מתל אביב. שם תיקנו אולם ויקטוריאני, ושם גם עומדים ביום המופע אם צריך עזרה בכרטיס.

למה מתחילים כאן? כי זו הנקודה היחידה שבה הכרטיס יוצא ישירות מהאולם. כל מסלול אחר מוסיף מתווך, מחיר מעודכן על ידי מוכר פרטי, ועוד אדם בשרשרת שאליו תצטרכו לפנות אם משהו משתבש.

הסדר שעובד למטייל מישראל

• קובעים ערב לפני שקובעים טיסה. הופעות חזקות נמכרות מהר, ומלון אפשר לבטל. כרטיס אזל אי אפשר להחזיר לחיים.
• מתרגמים את שעת פתיחת המכירה. לונדון נמצאת שעתיים אחרי ישראל, ולכן פתיחה בעשר בבוקר אצלם היא שתים עשרה בצהריים אצלנו.
• בוחרים אזור לפני שהמכירה נפתחת. מי שמחליט מול הספירה לאחור קונה מה שנשאר, לא מה שרצה.
• רק אם אזל, עוברים לשוק המשני. הסעיף הבא מסביר איך עושים את זה בלי להיכוות.

נמצאים בלונדון בלי כרטיס? דלת 12 פתרון סביר להופעות שלא נמכרו עד הסוף. בערב מופע מלא אין שם מה לקנות. אפשר לראות גם את מיקום האולם במפה לפני שמתכננים את היום.

מה עושים כשהכרטיסים אזלו בקופה?

כשהקופה ריקה, עוברים לשוק משני ובוחרים בו לפי אזור ולא לפי המחיר הזול ביותר. כרטיסים לרויאל אלברט הול ב-Anyseats הם האפשרות שאנחנו מציגים: שוק מכירה חוזרת עצמאי, עם מחיר שכבר כולל את העמלות, כך שהמספר שרואים הוא המספר שמשלמים בקופה.

Anyseats לא שייך לאולם. הקונה שם רוכש ממוכר דרך שוק, ולכן המחיר נקבע לפי ביקוש ויכול לעבור בהרבה את מחיר הקופה המקורי. הופעות כמו אריק קלפטון (Eric Clapton) ודיפ פרפל (Deep Purple) באולם הזה מראות עד כמה הפער יכול להיות גדול, במיוחד בערבים הראשונים של סדרה.

מה בודקים לפני ששולמים

• שם האזור בדיוק. Gallery Standing הוא כרטיס עמידה. לא ישיבה זולה.
• כמה כרטיסים יחד. בתאים ראינו בעיקר קבוצות קטנות של כרטיסים, אז זוג צריך לוודא שהרשומה כוללת שניים.
• דרך המסירה ומועדה. מי שנוחת ביום המופע צריך כרטיס בטלפון, לא שליח למלון.
• המחיר הסופי מול אזור אחר. לעיתים קרובות הפרש קטן מעלה אתכם אזור שלם.

מה יכול להשתבש

הסיכון המרכזי הוא ביטול או דחייה, כי הטיפול בכרטיס שנקנה בשוק משני עובר דרך השוק שבו קניתם ולא דרך קופת האולם. גם הרגולציה זזה: ממשלת בריטניה הודיעה על תוכנית לאסור מכירה חוזרת של כרטיסים להופעות מעל המחיר המקורי, ולכן כדאי לקרוא את התנאים ביום הרכישה ולא להסתמך על מה שהיה נכון בנסיעה הקודמת.

למי השוק המשני לא מתאים? למי שמחפש עסקה. בהופעה שאזלה זה כמעט אף פעם לא זול יותר. Anyseats גם לא מבטיח מושב או שורה מסוימים, ולכן קונים אזור וסוגרים עם זה עניין.

איפה כדאי לשבת או לעמוד באולם?

הסירקל הוא הבחירה הטובה ביותר לרוב המטיילים: הוא נבנה מחדש ב-1996 עם יותר מקום לרגליים וקווי ראייה טובים יותר, וברוב הערבים הוא גם המושב הזול ביותר. בדקנו ב-Anyseats שישה ערבי הופעה באולם, ובחמישה מהם הסירקל היה האזור הישיב הזול ביותר. המבנה העגול עושה את השאר, כי אתם עדיין בתוך האירוע ולא רואים אותו ממרחק של אצטדיון.

מלמטה למעלה: ששת האזורים

ארינה (Arena)

רצפת האולם מול הבמה. זה האזור היקר ביותר מחוץ לתאים בכל הערבים שבחנו, למעט ערב אחד שבו השתווה לסטולס. באירועי הפרומס הוא מקום עמידה, ובכל מופע אחר קוראים בתיאור הכרטיס אם מדובר בכיסא.

סטולס (Stalls)

הטבעת המשופעת סביב הזירה, שנבנתה מחדש ב-2000 עם 1,534 מושבים. קרבה טובה בלי לשלם על הרצפה. בערב של דיפ פרפל זה היה האזור הזול ביותר, אז שווה לבדוק ולא להניח.

גרנד טיר (Grand Tier) וסקנד טיר (Second Tier)

התאים הפרטיים של האולם, והיקרים בו בקביעות. חלק מהתאים בבעלות פרטית של בעלי מושבים, וזה מסביר למה הם מופיעים למכירה בכמויות קטנות.

גלריה (Gallery)

המפלס העליון, כולל מקומות העמידה שנספרים בקיבולת. בשלושה מתוך שישה ערבים היא הופיעה ברשומה בודדת אחת בלבד.

אילו אזורים עדיף לעקוף?

הגלריה היא האזור היחיד שהיינו מורידים מהרשימה לרוב הישראלים, אלא אם אתם יודעים בדיוק למה אתם קונים אותה. היא גבוהה, רחוקה מהבמה, ובערבי רוק נמכרת גם כעמידה. מי שבא לשמוע מוזיקה ולא לראות פנים יסתדר שם מצוין. מי שטס במיוחד כדי לראות את אריק קלפטון יישאר עם נקודה קטנה על הבמה, והמסקנה הזאת נשארת נכונה גם כשהכרטיס נראה מציאה.

שלוש בחירות שנראות טוב ועובדות פחות

• גלריה בשוק המשני. בערבי קלפטון היא נמכרה קרוב מאוד לרמת הסירקל, כך שהחיסכון קטן והעסקה גרועה: אותו תקציב כמעט קונה כיסא.
• תא למי שרוצה מראה מושלם. התא עולה הכי הרבה, אבל מי שיושב בשורה האחורית רואה דרך הכתפיים של היושבים לפניו. משלמים על הפרטיות והחוויה, לא על המבט.
• רצפה בלי לקרוא את התיאור. ארינה ישובה וארינה עומדת הן שני ערבים שונים. מי שאחרי טיסה מוקדמת צריך לדעת למה הוא נכנס.

מי שצריך לעקוף את הגלריה לגמרי? אנשים שלא נוח להם לעמוד שעות, הורים עם ילדים נמוכים שרוצים שהילד יראה משהו, ומי שמגיע לערב יחיד בלונדון.

יש גם אולם שלא מתאים לכל מופע. למי שמחפש קהל ענק וחווית ארנה, נכון יותר לבחון אולם אחר בעיר. פרסמנו בנפרד: כרטיסים למשחקים והופעות בלונדון, כולל האולמות הגדולים שבהם נמכרים רוב אמני הפופ.

איך עומדים בפרומס ולמי זה מתאים?

בפרומס עומדים בזירה או בגלריה בכרטיס זול ואחיד, וזו הדרך הזולה ביותר להיכנס לאולם. הפסטיבל של ה-BBC מתקיים כאן בכל קיץ מאז 1941, במשך כשמונה שבועות ויותר מ-70 קונצרטים, וזה הערב הכי לונדוני שאפשר לקנות בו כרטיס.

בכל קונצרט יש יותר מ-1,000 מקומות עמידה. מחיר העמידה זהה בכל ערב וזול בהרבה מהמושבים. רוב הכרטיסים האלה לא נפתחים מראש: הם נמכרים החל מ-9:30 בבוקר ביום הקונצרט עצמו, ומספר מוגבל פתוח לכל אחד באותו בוקר.

למה זה טוב דווקא לישראלי בטיול

בניגוד להופעת רוק שנמכרת חודשים קודם, הפרומס מאפשר החלטה ביום עצמו. מטייל שנמצא בלונדון ביולי או באוגוסט, נשאר לו ערב פנוי ומתעניין במוזיקה קלאסית, יכול לקבל החלטה על הקפה של הבוקר ולהגיע לאולם בלי שום התחייבות מוקדמת מישראל.

• זירה: קרוב לתזמורת, כמעט מתחתיה. עומדים, ולפעמים יושבים על הרצפה בתחילת הערב.
• גלריה: פחות צפוף ובלי הלחץ של השורה הראשונה, עם שמיעה מהמעלה.

התור הוא חלק מהאירוע. מעריצים ותיקים מגיעים מוקדם מאוד, והאווירה בחוץ חברית. פעם חנו כאן ימים ואף שבועות, היום זה כבר לא מותר.

מי שלא צריך את זה: מי שמחפש כיסא, מי שמגיע עם ילדים קטנים ומי שבא בעיקר בשביל אמן מסוים. בערבים האלה עדיף מושב רגיל.

איך מגיעים לאולם ממרכז לונדון?

הכי פשוט להגיע ברכבת התחתית לגלוסטר רואד או לסאות' קנזינגטון, ומשם ללכת כעשר עד חמש עשרה דקות. שתי התחנות נמצאות בדיוק באותו מרחק מהאולם, כ-840 מטר בקו אוויר, ושתיהן על אותם שלושה קווים: סירקל, דיסטריקט ופיקדילי.

האולם יושב ב-קנזינגטון גור, מול אנדרטת אלברט, ואין לו תחנה צמודה. זה ההבדל מרוב הארנות בעיר. קחו את ההליכה בחשבון.

כל האפשרויות

• גלוסטר רואד: כ-840 מטר בקו אוויר. הבחירה שלנו לערב עמוס, כי התיירים מכירים פחות את השם.
• סאות' קנזינגטון: אותו מרחק, אבל התחנה הכי עמוסה בלי גישה ללא מדרגות ברשת.
• היי סטריט קנזינגטון: כקילומטר אחד. טוב למי שמגיע מהמערב על סירקל או דיסטריקט.
• נייטסברידג': כ-1.2 קילומטר דרך פארק ההייד. הליכה יפה לפני המופע.
• אוטובוס: קווים 9, 52, 360 ו-452 משרתים את האולם, וזו האפשרות הישירה ביותר למי שמתקשה בהליכה.

הטעות של מנהרת המוזיאונים

מנהרת הולכי הרגל מתחנת סאות' קנזינגטון נראית כמו קיצור דרך לאולם, ובמקור אכן תוכננה להגיע אליו. בפועל היא מסתיימת במוזיאון המדע, ומשם ממשיכים ברחוב. בגשם היא עדיין עוזרת לחלק מהדרך, פשוט אל תצפו לצאת ממנה בדלת.

האולם עגול, והדלתות שלו ממוספרות. הטיפ שחוזר אצל המקומיים פשוט: מגיעים לדלת הרשומה בכרטיס, לא לזו הראשונה שרואים, כי סיבוב מסביב למבנה בזמן שהאורות כבים הוא דרך גרועה להתחיל ערב.

איך חוזרים אחרי המופע?

חוזרים ברכבת התחתית מגלוסטר רואד או בקו N9 בלילה, ובלילות שישי ושבת גם בנייט טיוב של קו פיקדילי. בחמישה מתוך שישה הערבים שנבחנו המופע נפתח ב-19:30, כך שברוב הערבים יוצאים הרבה לפני סוף השירות הרגיל. זה לא אצטדיון של 60,000 איש, אבל כ-5,000 אנשים יוצאים בבת אחת לאותן מדרכות.

שלוש דרכים טובות לצאת

• ללכת לגלוסטר רואד ולא לסאות' קנזינגטון. אותו מרחק, אותם קווים, והזרם המרכזי של הקהל הולך בדרך כלל לשם.
• אוטובוס מקנזינגטון רואד. קווים 9, 52 ו-452 עוצרים ליד האולם, וקו N9 מחליף בלילה. שימושי למי שהולך למרכז.
• להישאר בהליכה מרגיעה. מי שישן בקנזינגטון פשוט הולך לאורך הפארק וחוסך את כל התורים.

לילות שישי ושבת

הנייט טיוב של קו פיקדילי עובר בלילות שישי ושבת דרך סאות' קנזינגטון ונייטסברידג', בין קוקפוסטרס לטרמינל 5 בהית'רו. זה שימושי גם למי שטס מוקדם בבוקר: מסיימים ערב בקנזינגטון ויוצאים לשדה בלי מונית.

שאר ימי השבוע? הרכבות האחרונות הן הקו האדום. מופע עם הדרן ארוך לא אמור ליצור בעיה, אבל מי שישן רחוק ומחליף קווים מתכנן מראש את החיבור האחרון ולא סומך על המזל. קווי סירקל ודיסטריקט לא פועלים בלילה בשום יום.

מי שמשלב הופעה עם כדורגל חוזר על אותו ציר. קו דיסטריקט מקנזינגטון מוביל גם אל סטמפורד ברידג', וכתבנו כאן: כרטיסים לצ'לסי ואיך קונים אותם.

איפה לישון ליד רויאל אלברט הול?

הכי נכון לישון על קו פיקדילי, באזור סאות' קנזינגטון או גלוסטר רואד. הסיבה פשוטה וישראלית: הקו יוצא ישירות מהית'רו, בלי החלפה ובלי מונית יקרה, והוא גם הקו שעובד בלילות סוף השבוע. מלון כזה נותן הליכה קצרה לאולם, ומבטל את שאלת החזרה בלילה.

מי שנוחת בלוטון או בגטוויק מקבל חיבור פחות נוח, ולכן שווה לשקלל את זה כשמשווים טיסות ללונדון לתאריך המופע.

שלושה אזורים, שלושה סוגי מטיילים

• סאות' קנזינגטון וגלוסטר רואד: המאוזן ביותר. מוזיאונים ביום, הופעה בערב, והרבה מלונות בוטיק ובתי מלון בינוניים.
• היי סטריט קנזינגטון: רחוב קניות, חנויות ומסעדות. נוח למשפחות, ומלון גדול כמו Royal Garden יושב ממש על הרחוב.
• נייטסברידג': היוקרה של האזור. טוב לזוג שבא לסוף שבוע מפנק, פחות למי שסופר הוצאות.

הערה לשומרי שבת

מי ששומר שבת צריך לבחור ערב בין ראשון לחמישי, כי מופע בשעה 19:30 ביום שישי נופל על שבת, ובקיץ גם מוצאי שבת בלונדון מאוחרים מדי. בחורף מוצאי שבת עובד, אז הערך הגבוה נמצא דווקא שם.

הצעד הבא: בוחרים ערב, פותחים את הקופה של האולם, ואם הוא אזל בודקים מה נשאר באזור הסירקל ב-Anyseats לפני שסוגרים מלון.

שאלות נפוצות